פר"ק
בית המשפט המחוזי מרכז
|
19977-03-12
17/03/2013
|
בפני השופט:
אילן ש' שילה סג"נ
|
| - נגד - |
התובע:
1. עו"ד אמיר פלמר מנהל מיוחד
2. רו"ח בועז גזית מנהל מיוחד
|
הנתבע:
1. אי. פי. טי מוצרי מתכת בע"מ
2. כונס נכסים רשמי
|
| החלטה |
זו בקשת המנהלים המיוחדים של החברה להורות למשיבה להשיב להם סכום של 343,117 ש"ח ששילמו לה החברה והנאמנים (כיום המנהלים המיוחדים), בגין דמי שכירות ומע"מ לתקופת החודשים ינואר עד מרס 2012, בניכוי הפרש שחבה בו החברה בגין מע"מ בסכום של 8,578 ש"ח, ובסה"כ 334,539 ש"ח.
רקע וטענות הצדדים
1. בשנת 2008 שכרה החברה שטח של כ- 1,600 מ"ר, מחצית מבניין של המשיבה, ששימש אותה כחנות (להלן: המושכר"). בקשר לשכירות שילמה החברה מראש סכום ששיעורו כשיעור דמי השכירות לשלושה חודשים, שכאמור להלן שימש כפיקדון, לרבות בעבור תשלום שלושת חודשי השכירות האחרונים (להלן: "הפיקדון").
החברה הגיעה למצב של חדלות פירעון והקפאת הליכים, וביום 1.4.12 נמכרו והועברו כל פעילותה של החברה ונכסיה לחברת אלקטרה.
2. המבקשים טוענים כי יש להחזיר להם את סכום הפיקדון, כיוון שמדובר בתשלום לתקופת שלושת החודשים האחרונים שבהם השתמשה החברה במושכר, כאשר דמי שכירות לתקופה זו שולמו מראש עובר לשלושת חודשי השכירות האחרונים. על פי הטענה שילמה החברה, באמצעות הפיקדון, למשיבה מראש את שכר הדירה בעבור תקופת שלושת החודשים האחרונים של השכירות, במועד כריתת הסכם השכירות ביום 22.6.08 (ס' 27 בהסכם השכירות). המבקשים מציינים כי תשלום דמי השכירות לשלושה חודשים אחרונים מראש היה מיועד כביטחון לפינוי המושכר, והמשיבה אכן השכירה את המושכר לאלקטרה (ר' כתב הסבה והמחאה מיום 1.4.12 שעשו המשיבה ואלקטרה (מב/87/2).
המבקשים מוסיפים כי למשיבה טענות שכנגד להפרת הסכם השכירות, ולנזקים שנגרמו לה אשר הפיקדון משמש כבטוחה לתשלומם, אך היא לא התרתה בחברה ובמבקשים בדבר הפרות שכאלה, וכל התנגדותה מיועדת שלא לשלם כסף שהיא חבה בתשלומו.
3. המשיבה טוענת כי הפיקדון נועד להבטיח את כל התחייבות החברה, וכי היא זכאית לקזז את הנזקים שנגרמו לה כדלקמן:
א. על החברה היה לספק שירותי אחזקה לשטחים ציבוריים ומתקנים משותפים במבנה המושכר, בין השאר תפעול, תיקון, ניקיון, פינוי אשפה ועוד (סעיף 12 בהסכם השכירות). החברה חדלה מלספק שירותים אלה לפחות 6 חודשים קודם למועד הקפאת ההליכים, ואף במהלך תקופת ההקפאה, וזאת חרף התראות המשיבה. בסך הכול מדובר בתקופה של 9 חודשים. אי קיום התחייבות זו הוא בבחינת הפרה יסודית, שבגינה מגיעים למשיבה התשלומים שבהם נשאה במקום החברה, שיש לחשבם לפי תשלום מינימום של 10 ש"ח למ"ר. סכום זה הוא נקבע לפי שיעור האחזקה שמשלמת אלקטרה, והוא נמוך מהסכום שהיה על החברה לשאת בו לפי הסכם השכירות. שטח המושכר הוא 1,600 מ"ר שעל כן הסכום שזכאית לו המשיבה בסעיף זה הוא 144,000 ש"ח.
ב. המשיבה נאלצה להשכיר לאלקטרה את המושכר, כדי להימנע מתקופה ארוכה שבה היה עלול להימצא ללא שוכר, שלפיכך הסכימה לתת לאלקטרה הנחה מדמי השכירות ששילמה החברה לתקופת שנת השכירות הראשונה. שווי הנחה זו למשך שנה אחת הוא 179,610 ש"ח.
ג. למשיבה נגרמו נזקים נוספים בדמות ההוצאות המשפטיות שבהן נשאה לעריכת הסכם שכירות עם אלקטרה, בסכום של 30,000 ש"ח.
ד. פיצוי מוסכם בשיעור של 3 חודשי שכירות, בגין ההפרה היסודית שהפרה החברה, בסכום של 312,360 ש"ח.
ה. הסכום שממנו יש לקזז את נזקי המשיבה הוא התשלום ששילמה בשנת 2008 בסך 270,871 ש"ח ללא מע"מ.
4. המבקשים עונים לטענות המשיבה כדלקמן:
א. המשיבה לא התרתה בחברה בגין הפרה יסודית שעל כן אין מקום לטענותיה בעניין הפרות יסודיות. המשיבה גם לא הודיעה בכתב לחברה, או למנהלים המיוחדים, שבדעתה לחלט הפיקדון כמצוות סעיף 27.2 בהסכם השכירות.
ב. מששולמו דמי השכירות מראש בשנת 2008, אין מדובר עוד בהשבתם אלא בהשבת התשלום היותר ששילמה החברה בשנת 2012, כאמור, בסך 343,117 ש"ח.
ג. אין מקום לזכות את המשיבה בהפחתת שכר הדירה שעליה הסכימה עם חברת אלקטרה, משום שמדובר בהסכמות עסקיות והמשיבה זכתה בשוכר טוב יותר בעל איתנות פיננסית.
ד. המבקשים כופרים בטענת המשיבה כי היא שנשאה בהוצאות הניהול והאחזקה בתקופת 9 החודשים האחרונים, ומכל מקום אין מדובר בתקופה כה ארוכה.
5. כנ"ר גורס כי המשיבה התעוררה לטעון טענותיה רק בעקבות דרישת המבקשים להחזר הכספים ששילמו ביתר, והדבר מלמד על אופי טענותיה. עוד סובר כנ"ר כי ההנחה בשכר דירה שהעניקה המשיבה לאלקטרה אינה עילה לחילוט הפיקדון. כנ"ר מוסיף כי משלא התרתה המשיבה בכתב בדבר הפרות יסודיות של הסכם השכירות, אין לבוא בטענות אלו כיום, ואף הטענה כי המשיבה נשאה בהוצאות הניהול והאחזקה אינה נקייה מספקות.
דיון והכרעה